התחרות היא תוצר לוואי של מנגנון הנובע מהאגו ומהרצון לנצח, כי אנו חווים את עצמנו כחסרי ערך אם לא נוכיח את כישורנו לעולם הנמדד בהשגים. היוגה מלמדת אותנו שכל אחד במסלול שלו וכל אחד בקצב שלו. ואנו טובים כמו שאנחנו. וטוב שכך. אם אנחנו מאיצים תהליכים ביוגה זה בא על חשבון משהו, מתחיל לכאוב לנו משהו בגוף.
החודש נכנסתי לצ'אנדרה יוגה, החלפנו בעלות, וקניתי את מוניטין המרכז מתמר עדי המקסימה ,שכמובן ממשיכה ללמד כאן(: לאחר שנים של טיפוח וניהול המרכז, תמר השאירה לי מקום עם אופי ביתי ונעים. ומוטלת עלי משימה- להמשיך להפיץ את היוגה, לשמור על האופי המיוחד של צ'אנדרה, לעבוד, לתרגל ולנשום.
כשאני חושבת על מרכז ליוגה אידיאלי אני חושבת על מקום שבו אנשים מרגישים שהם עוברים בו התפתחות. זה יכול להיות ברמה הפיזית של להרגיש בריא יותר, חזק יותר. זה יכול להיות ממקום נפשי של חוויה מתוך תרגול והתמדה ותחושה של יציבות פנימית. זה יכול להיות ממקום של לחפש הרפייה ושקט בתוך הלחצים היומיומיים, וזה יכול להיות גם אפיק להתפתחות רוחנית להתחבר למקור.
היוגה היא חלון או דלת שמציע אפשרות להתפתחות שונה לכל אדם. מאדם תזזיתי והיפר אקטיבי, אני למדתי לשהות, לכבד את הגוף להיות קשובה ולהתבונן. וכמובן שגם חיזקתי את הגוף הפיזי במקביל דרך האסאנות המאתגרות.
היוגה בעיני לא מתחילה ונגמרת על המזרון, היא מתחילה במפגש בין אדם לאדם. התלמיד הוא לא רק בא לקבל ידע אלא בא גם לחקור וללמוד את עצמו, המורה הוא לא רק ספק של תנוחות פונקציונלי, אלא אדם שעובר התפתחות. הבנות שעובדות ב- קבלה הם לא "מזכירות" או "פקידות" אלא מקבלות את האנשים שמגיעים, מקשיבות מייעצות. איש איש בתפקידו.. אפשר לראות את העולם כבנוי מאינטרסים פונקציונליים צרים או בנוי מרשת אנושית רחבה יותר.
לדוגמא, אני יודעת למכור לאנשים יוגה, אבל אני בעצם לא רוצה למכור יוגה. אני מאמינה שאדם מגיע אל היוגה כשיש משהו שכבר בשל אצלו. והבחירה בידיים שלו. אני לא צריכה למכור שום דבר, אלא להראות לאנשים מה קיים אצלנו, ולסקרן לגבי השיטות השונות..כשאני רואה מישהו נכנס לסטודיו אני שואלת את עצמי מה הוביל אותו, האם זה הפציעה בגב או משהו פנימי יותר.
ובעניין הכסף- אנחנו מייצרים בסטודיו אנרגיה בצורה של מפגש ולמידה בשיעורי היוגה. וקיימת תמורה בצורה של כסף. הכסף הוא בעצם אנרגיה נייטרלית, שאנו שמים עליה לעיתים תפישות שונות. אנחנו כפופים לחוקים הקפיטליסטים של ביקוש והיצע מכירה וקניה, אבל קודם כל אנחנו נפגשים אחד עם השני. ואז התפקידים מוזמנים להיטשטש. אני לא רק "מוכרת יוגה" והאדם מולי הוא לא רק "לקוח משלם" יש כאן מפגש בין אדם לאדם. יש כאן יוגה= אחדות. (הפירוש מסנסקריט)
בנוסף, התחרות בין המרכזים היא פיקציה בעיני. אני רוצה שיהיו כאן מורים מעולים ומערכת שעות מגוונת, אבל גם חשוב לי שיהיו סביבנו מרכזי יוגה טובים. למה? כי עוד אנשים נחשפים ליוגה, וכן, זה מעלה את התדר כשיש הרבה אנשים בחברה שמכוונים להתפתחות אישית. יש מקום לכולם להתפתח. ויש הרבה אנשים שצריכים סטודיו ליד הבית. אני חושבת שהעובדה שיש מרכזי יוגה, תורמת לתודעת השפע. לכל אדם יש את הייעוד שלו גם ברמה המקצועית. אם אתה נמצא במסלול שלך, אז היקום מחזיר לך שפע. ואם לא, אז כנראה שצריך לדייק את הבחירה. השפע הוא קודם כל תחושה פנימית, תחושת רווחה.
התחרות היא תוצר לוואי של מנגנון הנובע מהאגו שלנו ומהרצון שלנו לנצח, כי אנו חווים את עצמנו כחסרי ערך אם לא נוכיח את כישורנו לעולם הנמדד בהשגים. אבל היוגה מלמדת אותנו שכל אחד במסלול שלו וכל אחד בקצב שלו. ואנו טובים כמו שאנחנו. וטוב שכך. אם אנחנו מאיצים תהליכים ביוגה זה בא על חשבון משהו, מתחיל לכאוב לנו משהו בגוף.
לסיכום, מהות היוגה בעיני- לכבד את הגוף ואת הקצב האישי שלך. לכבד את עצמך ואת הזולת. להבין שאנחנו חלק ממסורת בת אלפי שנים, שאנחנו חלק בשרשרת פועלים איש איש במקומו, לא אחד נגד השני אלא אחד עם או לצד השני. במקום תחרות- אחדות.