האגדה על הכאב היוגי הנודד היא חלק ממסורת היוגה. קבוצת היוגים הראשונה שאימצה אותי לחיקה בגואה בהודו, הרבתה לדבר על כאב נעים כחלק מן התרגול. הם "המשוגעים ליוגה" שקמו עם השמש ותרגלו על המצוק מעל לחופים המופלאים של גואה, דברו על כאב הנודד ברחבי הגוף כמעין חלון להתפתחות. אין ספק שהתרגול היוגי הוא תובעני ודורש התגייסות ומאמץ ואולי אפילו לא מוגזם להגיד מידה מסוימת של סבל. אולם מן הצד השני התרגול גם מכוון לרכות, הכלה והתרגעות. הכאב והעונג הם שני אספקטים של התרגול ושניהם באים בו לידי ביטוי, שניהם לוקחים חלק בלתי נפרד מההתנסות האנושית ולשניהם תפקיד משמעותי בהתפתחות.
אין ספק שכאב הוא מנגנון ההגנה של הגוף הוא האיתות הפנימי המתרה על סכנה של פציעה ואין להתעלם ממנו. אולם יחד עם זאת להאריך שרירים זה כואב, מה שניתן לכנות כאבי גדילה. לא ניתן להאריך שרירים, לפתוח את הגוף מבלי לחוות מידה מסוימת של כאב. ובכל זאת אייך מתמודדים עם כאב? מתי זה נכון לגוף ומתי מוביל לפציעה? איך ניתן להבדיל ביניהם?
כאב אינו מדע מדויק, לפעמים קשה להאריך מה מידת הכאב ולאן הוא מוביל. אם זאת, כאב אינו גוש אטום אחד של תחושות יש גוונים ואיכויות שונות לתחושות שמעורר כאב. כאב שאינו טוב הוא כאב חד, מהיר ואינטנסיבי, והוא בלתי נסבל ויהדהד זמן רב לאחר התרגול. בעוד שכאב טוב יהיה כאב שניתן להיות בו, שניתן לרכך אותו ולשהות בו בזמן התרגול ויחלוף במהירות אחריו.
יש אזורים בגוף המועדים לפורענות, כל המפרקים בגוף בעיקר ברכיים, גב תחתון או חגורת כתפיים וצוואר. כאב בהם הינו אות הזהרה שיש לציית לו מידית ולצאת מהתנוחה. כאב באזורים אלו הינו מזיק ויש להימנע ממנו. אולם כאב הנובע מכיווצי שרירים הינו איתות כי הגוף עבד.
הדבר המפליא הוא שאנשים יודעים להבדיל מתי הכאב אינו נכון להם. נדרשת כאן מידה רבה של מודעות ואמון בעצמנו בתלמידנו שידעו לפרש את הכאב באופן נכון. אינספור פעמים תלמידים יצאו עם חיוך ענקי ואמרו לי, היה שיעור מצוין כל הגוף כואב לי. הידע האינטואיטיבי טמון בנו ואל פי רוב אנו יודעים מה טוב ומה מזיק. דרך היוגה מכוונת להרחיב את ההתבוננות האינטואיטיבית ולפתח אותה כך תהיה לנו ידיעה פנימית ברורה שתנחה אותנו גם ביחס להתמודדות עם כאב.
העבודה עם הכאב הינה רגישה ביותר ודורשת עבודה מדורגת ואיטית, ללא מעברים חדים. נעדיף שהייה ממושכת על פני תנועה מהירה וחדה. אם כן, התרגול היוגי בכלל ובעיקר במצבי כאב מכוון לתנועה אחת ארוכה ואיטית כנקודת מפתח.
מודעות והתבוננות הן כלי ההתמודדות היעיל ביותר, להיכנס לתוך הכאב ולבחון את האיכויות שלו, לנשום לתוכו, לרכך, להפריד, לפרום את אזורי הכאב בגוף ולעקוב אחרי המסרים שהם משדרים לנו. התבוננות עם ראש פתוח ונכונות גם לטעות ולכאוב הם חלק מהדרך, גם אם זה נשמע פחות רוחני, זוהי המציאות כאב הוא חלק בלתי נמנע מן הדרך היוגית.
יש לזכור דבר נוסף בהקשר להתמודדות עם כאב, אנו באים לתרגול עם מטענים שונים, פיסיים ורגשיים, אנו מביאים אתנו סיפור חיים שלם למזרון היוגה. הגוף הוא סיסמוגרף עדין מאד של רגשות ולמצב הרגשי שלנו יש תפקיד משמעותי באייך שאנו חווים כאב. עייפות מגבירה כאב, פחד הנעוץ בהיסטוריה של התמודדות עם פציעות מגבירה רגישות וגוררת הימנעות מכאב, עומס רגשי מגביר רגישות לכאב, כעס או עודף אנרגיה ומוטיווציה ממריצים גישה לוחמנית מעבר ליכולת הספיגה של הגוף ועוד אינספור אפשרויות שיש לקחת בחשבון ביחס שאנו מפתחים כלפי כאב.
אם כן זוהי אומנות מעודנת לדעת לעבוד עם כאב. המילה כאב נעים בה השתמשו היוגים מכילה בתוכה את אותו פרדוקס פנימי המניע להתפתחות שהוא חלק מהדרך היוגית. כאב אשר אינו מציף ומכלה אלא בונה ומאפשר לחוות אותו במידה של נועם.
אז, כן יש דבר כזה, זה לא הופך את הכאב ללא מכאיב ולא אומר שהנעים הוא לגמרי נעים, אולם כאב נעים, מכוון לדיאלוג ולהקשבה אל הגוף ולאיכויות שונות גם בתוך הכאב ומניח משמעות על אופן העבודה וההתמודדות עם כאב. כאב יכול להיות מעין מצפן פנימי המכוון ומאפשר למידה ולו רק בדרך האל מניציה, צריך רק ללמוד להקשיב פנימה ולתת לו לכוון אותנו.