קוראים יקרים
השבוע חגגתי 35 חורפים של קיום עקרבי. עבר עליי שבוע מלא וגדוש, לכמה רגעים של החסרת פעימה ממש הייתי במוד של "יש מלחמה" ואז פתאום רבעוש של ניקוי מיצים ב"מואה" המהממת עם שאריות של המלחמה הקצרצרה ("מבצע" שמעתי שקוראים לזה… ממש שופרסל…) והיום ממש יש לי בבית ילדת יומולדת בת שלוש…
אני לא מתכננת אבל זה לבד קורה- מוצאת עצמי עורכת כל מיני סיכומי שנה וספירת מלאי של חברים שנותרו, חברים שנשרו, חברים חדשים… בודקת מה יש ומה אין במישור החומרי (מוזר אבל איכשהוא נובמבר הפך להיות החודש הארור מבחינה כלכלית: חוזה השכירות, כל הביטוחים של העסק והטסט לרכב מסתיימים החודש…) בודקת איך אני עם היוגה בחיי. האם האהבה עדיין שם? כמה אני על אוטומט וכמה אני כל כולי לגמרי בעניין… מוודא כל בוקר שאני עדיין אוהבת, מתרגשת ושמחה (התשובה היא לא… וגם זה בסדר)
מכל המפגשים, הסיפורים, האהבה והתנועה של חיי היה לי השבוע מפגש אמיתי ומרגש. המפגש עם מולכו.
למי שקורא אותי בעיון שנים בטח השם הזה יצלצל. פעם סיפרתי עליו… אבל למען יישור הקו- את מולכו הכרתי לפני עשר שנים, הייתי אז מזכירה במשרד פרסום קטן, נידח, צפוף ומחניק בבניין הכמעט הכי מכוער במתחם הבורסה. כמובן שכלפי חוץ הייתי "עוזרת אישית" או "מפיקת דפוס" או "מנהלת קשרי לקוחות", תלוי מי התקשר באותו רגע… אבל תכלס- הייתי מזכירה גאה ומאושרת. מתוקף תפקידיי המרובים הייתי משוחחת בטלפון עם הרבה ספקי עבודות דפוס. מולכו היה ללא ספק הספק הכי חביב ונעים שיצא לי לדבר איתו בעבודה שם. אז הוא עוד היה צעיר, בן 70… למולכו היה ועדיין יש עסק קטן באזור התעשייה בחולון לדפוס משי, ההיפך מדיגיטלי. מהשיחה הראשונה מולכו החמיא לי על קולי הרדיופוני ונוצר בינינו קשר נעים בשיחות הטלפון. יום אחד הוא כ"כ הסתקרן לראות אותי שהוא בא למשרד, ומאז ועד היום אנחנו חברים בלב ובנפש. כמו שעון של יקה, הוא מדייק להתקשר אליי שלוש פעמים בשנה: ראש השנה, יום הולדת ופסח ואני מצידי מקפידה להדפיס את המדבקות של הסטודיו רק אצלו. כשחיפפתי פעם והלכתי לדפוס זול ומהיר אז פשוט עבדו עליי והדפיסו לי על נייר שנדבק ולא יורד במקום על מדבקה מתקלפת (ויניל).
מולכו היום בן שמונים ואנחנו עדיין בקשר. לא התראינו כבר שנתיים או יותר ולכן במקום להזמין משלוח של מדבקות פשוט הצעתי לו שניפגש, היום הולדת היתה תירוץ טוב לשנינו. עבורי האקט הזה- לעצור את השטף והתנועה והמהירות של הכל- ולהיפגש עם מולכו בבית קפה ברמת השרון- היה עבורי אקט כה שונה מהדפוס הרגיל שהחיים מכתיבים לי. תבינו, מדובר בזן נדיר ונכחד של אדם שמסתדר יפה מאד בלי מיילים/פייסבוק/אינטרנט או פלאפון של ממש… התרגשתי לראות אותו, בריא כמו סוס (רק טיפות עיניים פעם ביום…) עובד 12 שעות ביום, מייצר מדבקות בדפוס ידני אשר בעצמו כבר נכחד מהעולם… עם טקסים של כוס יין בהפסקת הצהריים, נתח גבינה או סלמון ומוסיקה קלאסית ברקע הוא לגמרי היקה האולטימטיבי בחיי…ויסלחו לי כל שאר הייקים האהובים, יש פה עניין של ותק.
מולכו הסתקרן לדעת איך אני שורדת בעיר הגדולה עם שלל מרכזי היוגה מסביב. כשסיפרתי שזה לא קל הוא ייעץ לי אולי לפרסם ברדיו? רשת ב' או גלי צה"ל יכול להיות נהדר, לא? אבל גם כמה שניות בטלוויזיה יכול להיות אפקטיבי… מעניין היה לשוחח עם אדם אשר כל תחום המחשבים/אינטרנט פשוט לא קיים בחייו. חלומו של כל מתנתק מצוי… אחר כך הייתי צריכה להסביר לו למה אני לא אוכלת מוצרי חלב ולספר לו מה זה טבעוני. על הטרנד הזה הוא בטוח לא שמע…
מולכו סיפר לי כי לפעמים הוא יושב בבית דפוס עם חברים שכנים ונכנס אדם ו"פשוט מבלבל במוח ולא באמת קונה" ומולכו עונה לו בסבלנות אין קץ ומסביר לו על החומרים, על הדפוס, על הצבעים ועוד… החברים אומרים לו "מולכו, למה אתה כזה סבלני? הרי ברור שהוא רק מבלבל במוח!!!" ומולכו בדרכו שלו עונה " אבל בפעם שהוא באמת ירצה עבודת דפוס הוא יזכור את היחס שקיבל פה ויבוא אליי…" ועל זה נאמר- שלח לחמך.
בפגישה אתו זכיתי לשעה שבה הזמן עמד מלכת. לא בדקתי הודעות, לא עניתי לנייד. הייתי כל כולי מרוכזת בו. אני מאחלת לו ולי עוד הרבה שנים של חברות, כבוד הדדי והערכה. מילים כאלו של פעם… הוא החבר היחיד שלא עושה לי LIKE אבל אוהב אותי מעומק ליבו… אני מבקשת מכל מי שקורא אותי וצריך איזה עבודת דפוס… תנו כבוד לאדם שחי ונושם עבודות דפוס כבר 54 שנים!!! והכי מומלץ- קחו איזה שעה פאוזה מהמירוץ ותגיעו אליו לחולון לאסוף את החומר, מיסרו ד"ש. לא תמצאו אותו באינטרנט, אולי בדפי זהב. אז בבקשה. תשמרו לכם את המספר שלו… מולגרף 03-5503715
אסיים בשיר מקסים על זמן, חיים,
ואצלנו במרכז תוסס ורגוע כאחד… אשמח לראותכם באירועים הבאים:
